המושג כריזמה בספרות המחקרית - עוד אופיר צומן
 

 המושג כריזמה בספרות המחקרית 

מאת: עו"ד אופיר צומן, נובמבר 2009

 

מתוך הניוזלטר הדרכה ופרזנטציה תכל'ס - כל הזכויות שמורות ©

  
 

המאמר להלן מבוסס על עבודת מחקר תיאורטית שכתבתי בנושא הקשר בין כריזמה לבין עמדות, או במילים אחרות: כיצד משפיעה הכריזמה (של המנכ"ל, המנהל, המפקד, הפוליטיקאי, המדריך ועוד) על עמדות האנשים הנחשפים לכריזמה שלו (כפיפים, מצביעים, חניכים, פקודים ועוד). המחקר משמש לי גם בסיס לסדנאות יישומיות בנושא שיפור הכריזמה וכישורי הפרזנטציה. המאמר סוקר בקצרה חלקים מרכזיים מהגדרותיו ומהיבטיו השונים של המושג "כריזמה", רק כדי להגיע למסקנה המפתיעה ש... (תצטרכו להמשיך לקרוא...).

 

מושג ה"כריזמה" הוגדר בספרות בדרך כלל דרך בהקשר של מנהיגות. מקור המושג במילה יוונית שמשמעותה מתת אלוהים כגון היכולת לחולל ניסים או לצפות את העתיד (Yukl, 2002). הסוציולוג הנודע מקס וובר (Weber, 1947) השתמש במושג זה כדי לתאר השפעה הנובעת מתפיסתו של המונהג, לפיה המנהיג הינו בעל תכונות על טבעיות. לאורך היסטוריית המחקר בתחום המנהיגות הוגדר המושג הכריזמה בהגדרות שונות שנתנו ביטוי לתפיסות שונות ולתיאוריות שונות אשר לעיתים הגדירו את מושג הכריזמה באמצעות מאפיינים דומים. לפי באס (Bass, 1985) מאופיינת הכריזמה בין השאר בביטחונו של המנהיג באמונותיו ראייתו העצמית כבעל מטרה וייעוד עליונים, השריית ביטחון על המונהגים, והיותו אובייקט לכבוד ואף לסגידה מצד המונהגים.

 

כריזמה כתופעה ייחוסית

קונגר וקנונגו, ביחד ולחוד, (Conger & Kanungo, 1987; Conger, 1989; Conger & Kanungo, 1998 ) הגדירו את הכריזמה כתופעה ייחוסית המתאפיינת בהפגנת יכולת הובלה והנהגה בעיתות משבר ואי וודאות, הצגת חזון הסותר את הסטאטוס קוו, פעולה בדרכים לא שגרתיות, הקרבת אינטרסים אישיים ונטילת סיכונים אישיים על ידי המנהיג - הכל לצורך הגשמת החזון. לפי גישה זו מאופיינת הכריזמה גם בביטחון עצמי, השריית אמון, התלהבות, שכנוע עצמי, ביטחון עצמי, אנרגיה, התנהגות לא שגרתית, כושר לשכנע אחרים, יצירת הזדהות אישית ורגישות לסביבה. בספרו "על מנהלים כמנהיגים" התייחס פופר לכריזמה כיכולת לנסח את החזון ולהציגו באופן המעורר בקרב המונהגים השראה, מוטיבציה, מעורבות ומשמעות (פופר, 1994). בספרו המאוחר יותר "מנהיגות מעצבת - מבט פסיכולוגי" התייחס פופר לכריזמה כאל מענה על צרכים רגשיים ושימוש בדימויים בעלי השפעה רגשית (פופר, 2007).

חוקרים רבים התייחסו לגורמים מצביים כחלק ממאפייני הכריזמה. לפי הגישה המצבית, ייחוס הכריזמה למנהיג גובר ככל שגוברת אי הוודאות והמצב נתפס יותר כמשברי (למשל פופר, 2007).

 

הספרות המחקרית בשנים האחרונות נוטה להתייחס לכריזמה כאל תוצר של מערכת יחסים בין המנהיג לבין המונהגים. מחקר חדש (Campbell et all, 2008) שבדק את איכות מערכת היחסים בין המנהיג למונהגיו מצא שככל שמערכת היחסים היתה "טובה" יותר (לפי הגדרת החוקרים), כלומר התאפיינה באמון, משוב אישי, הגינות ועוד, כך נתפס המנהיג ככריזמטי יותר.

 

כריזמה ומנהיגות מעצבת

בעקבות בארנס (Burns, 1978) שטבע את המושג "מנהיגות מעצבת", הגדיר באס (Bass, 1985) את מושג הכריזמה כמרכיב בתוך תופעת המנהיגות המעצבת, אשר מתאפיין ביכולת לגבש חזון סוחף ומלהיב, לעורר רגשות הזדהות חזקים עם המנהיג, לעודד מאמץ מצד המונהגים מעבר למקובל ולעורר כבוד, אמון ולויאליות למנהיג ולארגון. בשאלון שבו השתמש באס מסגרת מחקרו - שאלון שעליו הסתמכו חוקרים רבים לאחר מכן - הוגדר מושג הכריזמה על ידי מאפיינים כגון: היותו של המנהיג מודל לחיקוי, הקרנת נוכחות דינמית מגנטית רבת עוצמה, יכולת יצירת תחושת שליחות קולקטיבית, החדרת התלהבות באנשים, יכולת להגביר את תחושת האופטימיות של המונהגים לגבי העתיד ועוד.

 

כריזמה כמרכיב של מערכת יחסים

האוס ואחריו שמיר ועמיתיו (House, 1977; Shamir et al, 1993) הציגו את הכריזמה במונחי תפיסה עצמית של המונהגים במערכת היחסים שלהם עם המנהיג. לפי גישה זו מאפייני הכריזמה מתבטאים בציות מרצון למנהיג, חיבה כלפי המנהיג, מעורבות רגשית של המונהגים במשימת הקבוצה, גאווה בהשתייכות לקבוצה ואמונה מצד המונהגים במסוגלותם העצמית לתרום להצלחת המשימה הקבוצתית. הכריזמה של המנהיג מתבטאת בתכונות ובהתנהגויות כגון צורך חזק בכוח, ביטחון עצמי גבוה, שכנוע עצמי גבוה באמונות ובחזון, הצגה ברורה של חזון מושך, שימוש בתקשורת עוצמתית להצגת החזון, אומץ, נטילת סיכונים אישיים וביצוע הקרבת אישיות להשגת החזון, שידור ציפיות גבוהות, הבעת ביטחון במונהגים, התנהגות אישית המשמשת מודל לחיקוי, הזדהות המונהגים עם המנהיג והעצמה של המונהגים. לפי גישה זו מתבטאת עוצמת הכריזמה בעוצמת הזדהותם של המונהגים עם הארגון עד כדי הפיכת פעולתם בו לחלק בלתי נפרד מהתפיסה העצמית ומהערך העצמי שלהם.

 

כריזמה ללא מנהיגות

גם פרנץ' ורייבן, (French & Raven, 1959 - הזכורים לנו ממחקרם הקלאסי והחשוב שתואר בניוזלטר הקודם), התייחסו למאפיין ההזדהות של האדם המושפע עם הגורם המשפיע כמרכיב מרכזי בכוח המשיכה של הגורם המשפיע. דינמיקה זו מכונה על ידם "כוח הזיקה" ולא "כריזמה" אף כי ניתן לזהות דמיון בין שני המושגים. עבודתם של פרנץ' ורייבן אינה "מכפיפה" את מושג הכריזמה למושג המנהיגות. לפי הגדרתם, ייתכנו מצבים שבהם תהיה לאדם כלשהו "כריזמה" אולם הוא לא ייחשב מנהיג. אותה הגדרה גם מאפשרת הזדהות עם קבוצה, ולא רק אדם בודד, מה שהופך את הקבוצה לבעלת "כריזמה".

 

במחקר בינלאומי מקיף של חברת גאלופ שמצא את ביטויו בספר "עכשיו גלה את חוזקותיך" (בקינגהאם וקליפטון, 2002) הוגדר מושג הכריזמה ככישרון ותשוקה של אדם להכיר אנשים זרים, להתחבר עימם ולכבוש אותם. גם כאן לא נבלע מושג הכריזמה במושג המנהיגות, מה שמאפשר לאדם להיות כריזמטי מבלי להחשב בהכרח "מנהיג".

 

כריזמה של ידוענים ומפורסמים

נשאלת השאלה - האם ידוענים כריזמטיים נחשבים "מנהיגים"? לפי יוקל (Yukl, 1994; 2002) התשובה חיובית. הוא מתייחס לידוענים כריזמטיים כגון: כוכבי רוק, כוכבי קולנוע וספורטאים מפורסמים, כמנהיגים. לפי יוקל, המונהג עשוי להזדהות באופן אישי עם ידוען כריזמטי ולחקות את התנהגותו או הופעתו. גישה זו של יוקל אינה נקיה מספקות, לדוגמה: קבוצת אנשים צפתה בקונצרט רוק או במשחק כדורגל חד פעמי שבהם הוגדר על ידם הזמר או אחד משחקני הכדורגל ככריזמטי. האם הסיטואציה הופכת את הזמר / הכדורגלן ל"מנהיג", את הצופים ל"מונהגים" ואת מערכת היחסים ביניהם ל"יחסי מנהיגות"? ניתן לחשוב על שתי דוגמאות קיצוניות יותר: ילדה כריזמטית בת עשר מופיעה בפרסומת טלוויזיה למוצר כלשהו ומשפיעה על קבוצת צופי טלוויזיה מוקסמים לרכוש את אותו מוצר. האם ניתן לומר שנוצרה מערכת יחסים? ואם כן – האם זוהי מערכת יחסים של "מנהיגות"?

סוגיה זו, שלא נדונה לעומק בספרות המחקרית, עניינה אותי מאוד, ופרק שלם בעבודת המחקר הוקדש רק לה. המסקנה שלי - לא כל הידוענים הכריזמטיים יכולים להחשב מנהיגים (שלא יגיע ליוקל - לא נעים!).


כריזמה במונחי תהליכים פסיכודינמיים

תאורטיקנים שונים ניסו להסביר את המושג כריזמה במונחי תהליכים פסיכודינמיים אצל המונהגים (Kets de Vires, 1988; Lindholm, 1988). מאפייני הכריזמה לפי גישה זו מתבטאים בהזדהות אישית של המונהגים עם המנהיג הנגרמת דרך תהליכים פסיכודינמיים כמו רגרסיה, העברה והשלכה. למושג כריזמה קיימים גם היבטים שליליים אשר מתאפיינים בשימוש בהשפעה שמקנה הכריזמה למטרות שליליות ובדרכים שליליות (למשל Yukl, 2002 ; פופר, 2007). מכיוון שלטעמי ראוי להעלות לתודעה בעיקר את ההקשרים החיוביים והאתיים של תופעת הכריזמה, נסתפק רק באזכור ההיבטים השליליים הללו ללא דיון מפורט בהם.

 

 

על אף שנות המחקר הרבות, דומה שמושג הכריזמה עדיין לוט בערפל (Weber, 1978; Conger, Kanungo and Associates, 1988). נראה כי עמימות זו בנוגע למושג הכריזמה תואמת את המחקר גם כיום (להמן, 2000). עם זאת אין להתעלם מהעובדה שלאורך השנים נצברו במחקר הגדרות מבוססות למושג כריזמה, שניתן לדעתי לסכם אותן בפשטנות מסויימת באמצעות המשוואה הבאה: אתיקה + פרזנטציה = כריזמה.

 

 

הרצאות וסדנאות בנושא כריזמה, מנהיגות, פרזנטציה ושכנוע ע"י עו"ד אופיר צומן

רוצה לקבל טיפים ומאמרים קצרים נוספים מאת עו"ד אופיר צומן ישירות למייל? הרשם עכשיו לניוזלטר 

 

        

אברהם שמחי 3 רחובות
נייד 054-6536111
משרד 08-9453582
פקס 08-9453603
ofir@ofirtzuman.com