הנאום הפוליטי הראשון של יאיר לפיד - עו'ד אופיר צומן

הנאום הפוליטי הראשון של יאיר לפיד


מאת: עו"ד אופיר צומן
, פברואר 2012

 

מתוך הניוזלטר הדרכה ופרזנטציה תכלס - כל הזכויות שמורות ©

 


 

כולם מדברים על יאיר לפיד בתור התקווה הגדולה הבאה של הפוליטיקה הישראלית. מתוך עניין מקצועי וגם מתוך רצון אמיתי להבין את ההצדקה לאטרקטיביות הגדולה של לפיד, החלטתי לנתח את הנאום הפוליטי הראשון והמכונן שלו, נאום שבו הציג לפיד את החזון שלו לניהול המדינה.

 


נאומו הפוליטי הראשון של יאיר לפיד בועידת העסקים של עיתון "העיר" באילת -  16.2.12

 

אופן הניתוח

הקפדתי לנתח את הנאום רק מתוך הקשבה מבלי לצפות בו. היה לי חשוב להתמקד במסר המילולי בלבד, ולא לאפשר לשפת הגוף של לפיד להשפיע על ניתוח התוכן. שעה ארוכה הקשבתי לנאום, רשמתי את עיקריו (מילאתי ארבעה עמודי 4A במחברת שלי!), עצרתי, חזרתי אחורה והקשבתי שוב למספר משפטי מפתח. במשך שעות רבות לאחר מכן ישבתי עם הטקסט של הנאום, ניתחתי אותו וערכתי את הניתוח בראשי הפרקים שלפניכם.

 

שלושה מרכיבי תוכן חשובים בנאום פוליטי מוצלח

על סמך הספרות המחקרית בתחום המנהיגות הכריזמטית והמעצבת, ספרות שאותה אני חי ונושם בשנתיים האחרונות במסגרת כתיבת התיזה, דליתי שלושה מרכיבי תוכן מרכזיים שעל מנהיג מוצלח לספק לקהל שלו, במיוחד בנאומו הראשון:

  1. הצגת שיטתיות בבעיות הקיימות במציאות הנוכחית.
  2. הצגת חזון מגובש לפתרון הבעיות בעתיד.
  3. נימוקים להיותו של המנהיג האדם המתאים ביותר ליישום הפתרון.

 

מרכיב תוכן 1 - הצגת שיטתיות בבעיות הקיימות במציאות הנוכחית
מנהיג מוצלח לא צריך לפרט רשימת מכולת אקראית של בעיות במציאות הקיימת. אלה הן בעיות נקודתיות שניתן לכנות אותן "בעיות תוכנה". סביר להניח שהקהל מכיר וחווה את הבעיות האלה הרבה יותר בעוצמה מהמנהיג, שמצבו לרוב טוב הרבה יותר ממצב הקהל. מנהיג מוצלח צריך להציג שיטתיות כלשהי המאפיינת את הבעיות הנקודתיות, ולהצביע על בעיית התשתית שמהווה גורם לכל אותן בעיות נקודתיות. את בעיית התשתית ניתן לכנות "בעיית חומרה". המנהיג המוצלח צריך להסביר, דרך ניתוח רציונלי ומעמיק, מדוע זוהי אכן הבעיה העיקרית ומהם הגורמים לה. זהו הערך המוסף שמספק המנהיג בנאומו לקהל, שהרי אין טעם לספר לקהל מה שהקהל כבר ממילא יודע.


מרכיב תוכן 1 – דוגמאות טובות

  • המפלגות הדתיות עושות את זה היטב – "בעיית חומרה" מרכזית בישראל היא העדר האמונה.
  • מפלגות הימין עושות את זה היטב – "בעיית חומרה" מרכזית בישראל היא אי חיזוק מספיק של האחיזה היהודית בארץ ישראל: התיישבות, תרבות, חינוך צבא וכו'.
  • שלי יחימוביץ' עושה את זה היטב – "בעיית חומרה" מרכזית בישראל היא הפערים הכלכליים-חברתיים הקיצוניים שמאיימים לפורר את החברה.
  • רה"מ המנוח יצחק רבין עשה את זה היטב - בנאומו בפני בוגרי פו"מ בשנת 1992, הוא התייחס ל"בעיית חומרה" מרכזית בישראל - תרבות ה"יהיה בסדר" וה"סמוך".

 

מרכיב תוכן 1 – יישום בנאום יאיר לפיד

  • דיכוטומיה - יאיר לפיד הרבה לחזור בנאומו, בוריאציה כזו או אחרת, על מנטרות וסיסמאות שמחלקות את ישראל ל"הם ואנחנו" -  "הם" הבעיה ו"אנחנו" משלמים את המחיר. "הם" זה: הטייקונים, הלוביסטים, קבוצות האינטרסים, המפלגות שמשתלטות על הכספים, המעכרים, הפוליטיקאים שדואגים רק לעצמם והמנהיגים שלא לוקחים אותנו לשום מקום. "אנחנו" זה: מעמד הביניים, משלמי המיסים, המשרתים בצה"ל, מקיימי החוקים.

    החלוקה הדיכוטומית ל"הם" ו"אנחנו" היא פשטנית, לא מנומקת, אפילו דמגוגית. המציאות הרבה יותר מורכבת משחור ולבן. למשל: האם כל הכספים שמקבלות המפלגות הדתיות זורמים למטרות בלתי ראויות? האם גם אנשים כדוגמת המליארדר סטף ורטהיימר הם חלק מבעיית הטייקוניזציה? האם גם טומי לפיד הוא אחד המנהיגים שלא לקחו אותנו לשום מקום? האם הבעיה של החלשים ביותר בחברה לא קשה וחמורה הרבה יותר מבעיותיו של מעמד הביניים? האם כל מי ששייך למעמד הביניים הוא קורבן, או שייתכן שקבוצות שונות ממעמד הביניים הן חלק מהמנגנון הטייקוני ומהוות חלק משמעותי מהבעיה עצמה?
    כשמדברים לאנשי מעמד הביניים המשכיל והביקורתי, צביעת המציאות בהכללות גסות וחד משמעיות, עלולה להתברר כאסטרטגיה שתפגע ברצינות ובעומק שמייחס הקהל למנהיג.

  • סטטיסטיקה - בנאומו חזר יאיר לפיד והשווה את ישראל לעולם המערבי: "הפערים הכי גדולים בעולם המערבי", "הכי פחות ניידות חברתית בעולם המערבי", "המכוניות והעמלות הכי יקרות בעולם המערבי" ועוד. לפיד הרבה לעשות שימוש במה שאני נוהג לכנות "מידע וויקיפדיה" – איזכור נתונים סטטיסטיים אקראיים שנמצאו בחיפוש קצר באינטרנט, נתונים שטובים לפיקנטריה של מאמר עיתונאי, אך אינם משקפים שום ניתוח מקצועי מעמיק ושום תפיסת עולם שיטתית ורצינית המבוססת על נסיון או על מחקר. למשל: לפיד ציין בנאומו שכדי לקנות דירה בשבדיה מספיקות 30 משכורות, באנגליה 71 משכורות ובישראל 145 משכורות. או קיי, אז מה  זה אומר? שצריך להעלות משכורות? להוזיל דירות? גם וגם? מהן ההשלכות של כל צעד כזה על כלל המגזרים במשק? על זה אין תשובות באינטרנט.

    דוגמאות נוספות שהוזכרו בנאום: 50% מתלמידי כיתות א' השנה הם או חרדים או ערבים, מספר השרים בגרמניה הוא 16 ובצרפת 14, הכלכלה השחורה בישראל היא 25% מהתמ"ג, באנגליה יש פחות רשויות מקומיות מאשר בישראל. מה ניתן ללמוד מכל הנתונים האלה? את זה שאנחנו לא דומים למדינות אחרות אנחנו כבר יודעים. בעצם, למה זאת בעיה לא להיות דומה לצרפת ולאנגליה? נתון סטטיסטי שמשמעותו לא מוסברת בנאום – אין מה להשתמש בו. בשורה התחתונה, הנאום לא סיפק שום תובנה או ערך מוסף על "מהי הבעיה" מעבר למה שכבר ידענו קודם. לקטר על הצרות אנחנו יכולים לבד, רצוי בחושך.

מרכיב תוכן 2 - הצגת חזון מגובש לפתרון הבעיות בעתיד
לאחר אפיון מעמיק של "בעיית החומרה" העיקרית במציאות הנוכחית, על המנהיג להציג חזון שיטתי, ריאלי ומנומק לפתרון "בעיית החומרה". ללא הצגת חזון לפתרון – אין למנהיג שום יעד שאליו הוא יוכל להנהיג. החזון צריך להיות מבוסס על ניתוח מקצועי ורציונלי של הגורמים שיאפשרו את פתרון הבעיות הקיימות כיום. היעד הוא ה"מה", הגורמים הם ה"איך". הצגת היעד בלבד ללא ניתוח גורמים שיאפשרו את מימוש היעד, משולה למאמן כדורסל שאומר לשחקניו: "put the ball in the sal", או לרופא שאומר לפציינט: "תרגיש טוב".

מרכיב תוכן 2 – דוגמאות טובות

  • המפלגות הדתיות עושות את זה היטב כלפי קהל בוחריהן – החזון שיפתור את "בעיית החומרה" הוא ההתחזקות באמונה, הנה תראו איך החזון הזה עובד: אתם חוזרים בתשובה, הקהילות הדתיות קולטות אתכם בחיבוק חם ודואגות לכם הרבה יותר מאשר דאגו לכם הקהילות החילוניות. חוץ מזה אצלנו גם תהיו מאושרים יותר (אגב, יש מחקרים רבים שמאשרים שדתיים מאושרים יותר מחילונים). מסקנה: מי שמאמין לא מפחד!
  • מפלגות הימין עושות את זה היטב כלפי קהל בוחריהן – החזון שיפתור את "בעיית החומרה" הוא למשל חיזוק ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, הנה תראו איך החזון הזה עובד: לולא ההתיישבות היהודית באזורי סכסוך, הטרור יכול להגיע קרוב יותר למרכז הארץ. לא ראיתם מה קרה אחרי ההתנתקות ואחרי הנסיגה מלבנון? מסקנה: מי שמיָמין לא מפחד!
  • שלי יחימוביץ' עושה את זה היטב כלפי קהל בוחרי מפלגת העבודה – החזון שיפתור את  "בעיית החומרה" הוא צמצום הפערים הכלכליים-חברתיים, הנה תראו איך החזון הזה עובד: החל מהקיץ האחרון יוצאים המוני ישראלים להפגנות חברתיות ולמחאות צרכניות ומצליחים לעשות שינוי. מסקנה: מי שמפגין לא מפחד!
  • רה"מ המנוח יצחק רבין - אילו היה רבין בחיים, הוא היה בודאי מדבר על חזון המקצועיות והאחריות האישית, ומדגים אותו מצד אחד דרך אסון הכרמל ומלחמת לבנון השניה, ומצד שני דרך מלחמת ששת הימים ותקיפת הכור בעירק. מסקנה: מי שקָרָבִּין לא מפחד!

 

מרכיב תוכן 2 – יישום בנאום יאיר לפיד

  • פשטנות - בנאומו טען לפיד במידה רבה של צדק ש"צריך לשנות את מערכת ההפעלה של המדינה". הוא התייחס לשלוש בעיות מרכזיות בישראל: שיטת המשטר, האוכלוסיה החרדית והערבית שלא משרתת בצבא ולא עובדת, והשחיתות. הפתרון לבעיות האלה נוסח על ידו כך: "הדבר שמשותף לשלוש הבעיות האלה הוא שזה צריך להפסיק". בהחלט מוסכם, אבל איך? כיצד? באיזה אופן? את זה הוא לא אמר.

    לפיד טען שהכסף צריך ללכת לחינוך, לבריאות, לרווחה, לכבישים, לשיטור, לדיור בר השגה, לאיכות הסביבה, לעסקים קטנים ובינוניים, להעלאת שכר מינימום, לממשל יעיל ותקין, לאנשים לעובדים ולהקמת מנגנוני פיקוח על טייקונים שעושים תספורות. לשם כך, אמר לפיד, דרושות ארבע פעולות עיקריות:
    א. שינוי שיטת המשטר תוך שנה.
    ב. ביטול חוק טל (פטור לחרדים מגיוס לצה"ל. כמה ימים לאחר נאום לפיד ביהמ"ש העליון כבר עשה את העבודה), ביטול חוק נהרי (חיוב עיריות לתקצב מוסדות חינוך פרטיים של עמותות חרדיות ושל קבוצות הורים אליטיסטיות) והקמת רשות לשירות אזרחי.
    ג. מלחמה בשחיתות.
    ד. יצירת מנועי צמיחה.

    בנוגע לשלוש הפעולות הראשונות, לא פירט לפיד מהם הגורמים שיאפשרו את מימוש היעד האוטופי הזה, במיוחד לאור העובדה שרבים וטובים במשך שנים ארוכות לא הצליחו לעשות זאת. בנוגע לפעולה הרביעית, הצמיחה במשק, אמר לפיד כי צמיחה היא הדרך הכי טובה למיגור העוני ולצמצום הפערים. ראשית – הטענה אינה נכונה עובדתית. ראה למשל מה אמר נגיד בנק ישראל על הקשר בין צמיחה לבין עוני כבר ב 2006. שנית - גם אם היתה הטענה נכונה, היה לפיד צריך לנתח את הגורמים שבעזרתם ניתן לשפר את הצמיחה לטובת העניים. הטענה בדבר יצירת מנועי צמיחה לצורך שיפור מצב כלכלי היא "טענה סיבובית". היא מזכירה את המשפט המבריק מ"סרט מטוגן" (
    The Kentucky Fried Movie): "המוות הוא גורם התמותה מס' 1 בעולם".

    היה ניתן לצפות שיאיר לפיד יציג סיפורי הצלחה בארץ או בחו"ל, ינתח את הגורמים להצלחה הזו ואת האופן שבו ניתן "לגייר" את אותה הצלחה וליישמה גם אצלנו. למשל: תוכניות חברתיות, כלכליות או חינוכיות שהצליחו במדינות אחרות, הצגת פרויקטים נקודתיים שהצליחו ברשויות מקומיות שניתן לשכפל את הצלחתם למקומות נוספים במדינה, הצגת נתונים מספריים מקצועיים על מגמות עתידיות בתחומי הדמוגרפיה, הכלכלה, ההשכלה ועוד. תחזיות כאלה מבוצעות על ידי אנשי מקצוע בכל תחום וגם על ידי עתידנים מומחים.

  • סיסמאות רגשיותיאיר לפיד חזר בנאומו והשתמש בביטויים ובסלוגנים מעוררי רגשות שליליים כלפי המצב המצוי: "איפה הכסף?", "של מי המדינה הזאת?", "ציבור יצרני ועובד שנותן הכי הרבה ומקבל הכי מעט", "בירוקרטיה", "פוליטיקה מסואבת", "מעמד ביניים נואש", "מדינה מתפוררת מבפנים", "המדינה הזו היא שלנו ואנחנו דורשים אותה בחזרה", "המדינה נשמטת מידנו", "לא ישתיקו אותנו".
    מנגד השתמש לפיד בביטויים המעוררים רגשות חיוביים כלפי המצב הרצוי: "ערבות הדדית", "איכפתיות", "אין שום מקום אחר בעולם שאני ואתם יכולים להרגיש בו טוב", "במקום הזה חיים האנשים הכי מדהימים בעולם", "אין לנו מדינה ספייר", "כל המדינה הזו הוקמה מתוך תרבות של עשיה", "באנו מתרבות של סולידריות", "כדי שזה ישתנה אנחנו צריכים לשכנע את עצמנו שיש מה לעשות".

    סביר שלפיד התכוון להדגיש את הפער בין הרע הקיים לבין הטוב שיכול להיות. שימוש בביטויים מעוררי רגשות הוא לגיטימי, מומלץ ואפילו מאפיין בולט של מנהיגים כריזמטיים ומעצבים. יחד עם זאת הביטויים הרגשיים צריכים לשמש רק מנוע לקידום התכנים הרעיוניים – החזון, ולא לבוא במקומם. זה בדיוק ההבדל בין מנהיג כריזמטי לבין דמגוג – למנהיג כריזמטי יש גם דרך וגם שלט מהבהב שמכוון אליה. לדמגוג יש רק שלט מהבהב. ממנהיג פוליטי רציני צריך לצפות להרבה יותר מאשר רק "לחמם את הקהל".  

מרכיב תוכן 3 – נימוקים להיותו של המנהיג האדם המתאים ביותר ליישום הפתרון
אדם שמנתח נכון את הבעיות ואת הפתרונות יכול להיות יועץ טוב, אבל לא מנהיג טוב. מנהיג מוצלח הוא כזה שיכול להוביל בפועל למימוש הפתרונות. כמו בכל פרזנטציה אפקטיבית בראיונות עבודה, כך גם בנאום פוליטי ראשון, על המנהיג להציג בפני הציבור את יתרונותיו היחסיים על פני שאר המנהיגים: נסיונו המקצועי בתחומים הרלוונטיים, כישרונתיו, יכולותיו המיוחדות בלימוד ובניתוח המציאות, נסיונו במנהיגות ובהובלת אנשים, עמוד השידרה הערכי שלו בקבלת החלטות ובהבעת עמדות לא פופולריות וכו'. 


מרכיב תוכן 3 – דוגמאות טובות

  • במפלגות הדתיות – הרב עובדיה יוסף והרב יוסף שלום אלישיב הם דוגמאות טובות למנהיגים שניחנו בכל התכונות הללו, ומצליחים מזה שנים רבות לשמור על כוחם גם כלפי הציבור שלהם וגם על כוחם הפוליטי כלפי כל אזרחי המדינה.
  • במפלגות הימין – אביגדור ליברמן ופרופ' אריה אלדד הם דוגמאות למנהיגים המייצגים קו ימני רדיקלי מובהק ורקורד של עשיה, שמצליחים להוביל למימוש החזון הפוליטי שלהם.
  • שלי יחימוביץ' – דוגמה טובה למנהיגה חברתית מובהקת בעלת מחוייבות ציבורית, אינטגריטי ורקורד פרלמנטרי לא שגרתיים, שבתקופה קצרה יחסית הצליחה לייצר קואליציות רחבות לחקיקת חוקים חברתיים רבים ונבחרה לראשות מפלגת העבודה.
  • יצחק רבין – לא צריך להכביר מילים על האופן שבו מימש רבין על עצמו את חזון המקצועיות והאחריות האישית.

 

מרכיב תוכן 3 – יישום בנאום יאיר לפיד

  • יתרונות יחסייםיאיר לפיד לא הציג בנאומו שום יתרון יחסי משמעותי שלו כמנהיג על פני שאר המתמודדים בבחירות הקרובות – לא מבחינת החזון ולא מבחינת הרקורד המקצועי. ניתן לבחון זאת על ידי השאלות הבאות: האם הנאום לימד את הקהל משהו על כך שלפיד מנוסה יותר, מלומד יותר, סוחף יותר, אמיץ יותר או מוסרי יותר משאר מנהיגי מפלגות המרכז: נתניהו, ברק, יחימוביץ', לבני, דיכטר, מופז?

    מניתוח הנאום, עולה נימוק אחד משמעותי מדוע להצביע דווקא ללפיד ולא לשאר מפלגות המרכז – כי מגיע לו. ניתן ללמוד את זה מפתיחת הנאום שהינה החלק החשוב והמקודש ביותר בכל פרזנטציה, במיוחד בנאום פוליטי ובוודאי בנאום פוליטי ראשון ומכונן. הפתיחה דומה ל"תקציר מנהלים" בדוחות מקצועיים או ל"תקציר" (
    abstract) במחקרים, בכך שהיא מעניקה לנאום מעין כותרת או מסגרת רעיונית, ומעידה על "מה חשוב באמת" לנואם.

    הפוליטיקה הראויה שאליה מתכוון לפיד בצדק, אמורה להיות שירות לתועלת הציבור. הציבור הוא החשוב. נאום פוליטי ראשון אמור להבליט את הלקוחות ולא את הפוליטיקאי. למרות זאת, לפיד הרבה לדבר על עצמו בנאום, במיוחד בפתיחה. בדקה וחצי הראשונות של הנאום הצלחתי לספור 22 מילים בגוף ראשון: "אני", "לי", "עצמי", "נסעתי", "לבשתי", "הרווחתי" וכו'. המסר הגלוי מהפתיחה היה ברור: ויתרתי על חיים נעימים ונוחים שבהם כבר השגתי הכל, למען חיי פוליטיקה כפויי טובה, אתם צריכים להעריך את זה. יחד עם זאת, אני מתקשה לייחס את קפיצתו של יאיר לפיד לפוליטיקה רק למניעים אלטרואיסטיים. לטעמי, בבחירה (אולי הבלתי מודעת) של לפיד לפתוח את הנאום המכונן באמירה על עצמו ולא על החזון, היה גם מסר סמוי, שמיקם את ההגשמה העצמית במקום גבוה יותר מהצלת המדינה. זה הרגיש קצת כמו מי שהתנדב לטיס קודם כל כי זה אחלה קיק לאגו, ורק אחר כך כי זה עוזר להגן על גבולות המדינה. לאוזניי נשמעה הפתיחה של נאום לפיד ככה: בחיי המקצועיים השגתי כבר הכל, מיציתי, אפילו קצת משעמם לי בתקשורת, אז אני רוצה להגשים את עצמי בעוד מקומות שיש בהם השפעה גדולה, ולכן נכנסתי לפוליטיקה.

    אני מסיק את הכוונה הזו לא רק מהנאום אלא גם מהקריירה העיתונאית של לפיד. עיתונאי אלטרואיסט, או לפחות עיתונאי שפועל מתוך שליחות ציבורית, הוא למשל מי שמוכן לסכן משהו ממעמדו, מתפקידו או מפרנסתו למען עיקרון או ערך, כגון חשיפת שחיתות או חשיפת מנגנון מחתרתי ושיטתי של קשרי הון שילטון. דוגמאות לאומץ עיתונאי הן: מיקי רוזנטל, אילנה דיין, רביב דרוקר, מרדכי גילת ואחרים.

    למיטב זכרוני, לפיד לא היה עיתונאי חוקר, חושף שחיתויות, מתקן עולם, שוחה נגד הזרם, נלחם נגד בעלי הון. נהפוך הוא – רבים מטוריו בעיתון כוונו לקונצנזוס הרחב מאוד ולא שחו נגד הזרם. בשנת 2003 הוא נבחר להוביל את הקמפיין הפרסומי של בנק הפועלים, שאינו בדיוק מוסד לתועלת הציבור, ובעליו הם מגדולי הטייקונים בישראל. נתונים אלה מטילים ספק סביר בתדמית שליח הציבור שביקש לפיד להציג בנאומו, וגם מעמעמים את המסר החברתי הכל כך מובהק של לפיד נגד בעלי ההון שעושקים את הציבור בשיטתיות עם עמלות, תספורות ומשחק בכספי הפנסיה.
    בשורה התחתונה, נראה שיאיר לפיד לא הסתכן ולא הימר כשנכנס לפוליטיקה. גם אם לא יצליח בפוליטיקה (ואני באמת מאוד מקווה שהוא כן יצליח!), הוא לא יתחיל לנסוע באוטובוסים. יש להניח שהתקשורת ועולם העסקים יקבלו אותו בחזרה בזרועות פתוחות.

  • לימוד וניתוח המציאות – בחלק האחרון של נאומו אמר לפיד כי שינוי שיטת המשטר בישראל תוך שנה הוא "שינוי פשוט". בסוף הנאום סיכם לפיד וטען שהתוכנית שהציג היא "לא מסובכת וקשה" ושרק צריך כוח פוליטי משמעותי כדי ליישם אותה. קלות הראש שבה התייחס לפיד לשינויי מדיניות שמעולם לא הצליחו עד כה, מעלה שאלות ביחס לכושר הלימוד ולכושר ניתוח המציאות שלו, ומריחה מהצהרות בחירות ללא כיסוי. הדבר מזכיר את השאלה הידועה: איך מכניסים פיל מתחת לדלת? התשובה: מכניסים אותו למעטפה, השאר כבר לא בעיה.

 

משל קצר לסיום

מספרים על אדם שהיו מדברים בשבחו בכל הארץ כמי שמרפא חולים חשוכי מרפא תוך דקות בכוח האנרגיות המיוחדות שלו. ערב אחד הוזמן האיש להשתתף בעצרת גדולה באחת מערי הפריפריה, כדי להציג בפני עשרות אלפי חסידיו את יכולותיו העל טבעיות בריפוי חולים. בשיאו של הארוע הזמין הגורו לבמה שני אנשים: האחד נכה עם קביים והשני מגמגם. "איך קוראים לך?" שאל הגורו את בעל הקביים. "שאולי" ענה האיש. "כמה זמן אתה לא יכול ללכת?". "כבר עשר שנים" ענה שאולי. הגורו עשה תנועה קצרה עם היד מעל ראשו של האיש והכריז: "מעכשיו אתה יכול לזרוק את הקביים ולהתחיל ללכת!!". שאולי עשה כדבריו, זרק את הקביים, וכבמטה קסם צעד ללא הקביים אל מאחורי הבמה לקול תשואות ההמון הנרגש. חייך הגורו, פנה למגמגם ושאל אותו: "כמה זמן אתה כבר מגמגם?". ענה המגמגם: "ש...ש...ש...ששלושים ששנה". הניף הגורו את ידו מעל ראשו של המגמגם והכריז: "מעכשיו אתה יכול לדבר כרגיל!!". השיב המגמגם: "ש...ש...ש...שאולי נפל!!!".




 

הדרכות לשיפור מיומנויות הפרזנטציה ע"י עו"ד אופיר צומן

רוצה לקבל טיפים ומאמרים מקצועיים מאת עו"ד אופיר צומן ישירות למייל? הרשם עכשיו לניוזלטר

מאמרים נוספים מאת עו"ד אופיר צומן בנושא פרזנטציה ושכנוע

 

        

אברהם שמחי 3 רחובות
נייד 054-6536111
משרד 08-9453582
פקס 08-9453603
ofir@ofirtzuman.com