שיכנוע כנגד כל הסיכויים - עוד אופיר צומן


שיכנוע כנגד כל הסיכויים


מאת: עו"ד אופיר צומן
, מרץ 2013 
 

מתוך הניוזלטר הדרכה ופרזנטציה תכלס - כל הזכויות שמורות ©

 

 

חג הפסח מזכיר לי תופעת פרזנטציה מעניינת שקורית כמעט לכולם. מישהו שאתה תלוי בו במידה כזאת או אחרת (בוס, מפקד, מרצה באוניברסיטה, פקיד במוסד כלשהו כו') עשה לך עוול בלי להתכוון, ואתה מתלבט באיזה אופן יהיה הכי אפקטיבי לשכנע אותו לתקן את העוול.

 

מכיוון ששיכנוע זה מקצוע, ורוב האנשים לא עוסקים במקצוע הזה, אז ההתלבטות שלך נמשכת יחסית הרבה זמן. בזמן הזה אתה מריץ בראש סצנות, תרחישים, מקרים, תגובות, תסריטי-מינימום ותסריטי-מקסימום, כל זה כדי להיות בטוח שאתה בוחר בשיטת השיכנוע הנכונה שתפתור את העניין ולא תחמיר אותו.

 

הבעיה היא שככל שנמשכת ההתלבטות, כך דמותו של האיש הולכת ועוברת תהליך דמוניזציה אצלך בראש. האיש נראה לך בהדרגה יותר ויותר בלתי ניתן לשיכנוע, ציני, מנוול, טיפש, נהנתן, לא ראוי, ובמקרים קיצוניים - אפילו סגן שר.

 

ואז הדם מתחיל לעלות לך לראש, אתה מפנטז על הרגע שבו תהיה לך הזדמנות להאכיל אותו צפרדע. אתה מדמיין איך אתה ועוד כמה חברים מכינים תוכנית לערוב לו ליד הבית, להתחיל לדבר איתו שיחה כאילו ידידותית, ופתאום לשחרר עליו ארבעה כלבים נושחין, ושניה לפני שמתחיל הברדק ומתחילים להגיע ארבה שוטרים, להיעלם לתוך החושך. ואז אתה חוזר לעבודה למחרת ומכין לעצמך בשקט מכתב כורות חיים לעבודה הבאה.

 

בגלל שכולנו בלי יוצא מן הכלל אחים של בנט, תרשו לי לחלוק איתכם סיפור אישי:

 

מחיר ההשקעה

לפני כשנתיים הגעתי בשעה טובה לקורס האחרון שלי בתואר השני. לאורך כל התואר השקעתי לא מעט בלימודים, מתוך כוונה לשמור על ממוצע ציונים שיאפשר לי בבוא העת לבחור מסלול מחקרי. עד אותו קורס אחרון הצלחתי לשמור על ממוצע ציונים כללי של 96.

 

הקורס האחרון היה מבחינתי שירת הברבור ,לכן אימצתי את המשפט הידוע מהסרט 'מבצע סבתא': "תתחיל הכי מהר שאתה יכול ולאט לאט תגביר את הקצב", והחלטתי להתאמץ בקורס הזה אפילו יותר מאשר בכל הקורסים הקודמים. "אפקט האחרונות" קוראים לזה.

 

ההשקעה המוגזמת בקריאת החומרים, בדיונים בפורום הקורס ובהשתתפות במפגשי ההנחיה בכיתה עשתה את שלה. המנחָה היתה מאוד מבסוטה מהאקשן שנוסף לקורס ומדיוני העומק הפילוסופיים שהתנהלו בכיתה. בשתי המטלות הראשונות, שערכן היה חצי מציון הקורס, קיבלתי את מלוא 50 הנקודות. אבל אז באה המטלה השלישית...

 

שלוש בום

משקלה של המטלה השלישית גם הוא היה חצי מציון הקורס כולו, כלומר 50 הנקודות הנותרות. עבדתי עליה ברצינות ובשקדנות של ילד כאפות מאגף החננות הסגור של "בית ספר למוסיקה". הבעיה עם השקעה היא שכגודל המאמץ כך גודל הציפיה להערכה הולמת.

 

חושך בעיניים! ככה הרגשתי כשקיבלתי את הציון על המטלה השלישית – 80 (אתם: "יאללה, יא בכיין, אתה מאלה שמקבלים 98 ומתלוננים שלא קיבלו 100?". אני: "כן!").

המשמעות היתה שהציון הסופי שלי בקורס הוא 90, והממוצע הכללי שעליו עבדתי כל כך כל כך קשה מתחילת הלימודים עומד להיפגע. אפילו לא חישבתי מה מידת הפגיעה, רק ידעתי בוודאות שאין לזה שום הצדקה. היתה לי תחושה מטרידה ומעצבנת (שלא לומר מעצ-בנט) של חוסר צדק וגם כפיות טובה מצד המנחה. הרגשתי כמו אחד שמזמין על חשבונו לכל הכיתה ערימת מגשי פיצה עם כל התוספות האפשריות מהפיצריה הכי טובה בעיר, ובסוף המורה מעקמת את הפרצוף ואומרת: "חבל שלא הזמנת גם לחם שום".

 

מה עושה סטודנט מתוסכל? מגיש עירעור! מה עושה סטודנט מתוסכל שהוא גם עו"ד וגם מייסד מועדון הדיבייט באוניברסיטה? נכנס למשרד, מכבה טלפונים, מפנה את כל היום, וכותב את האמ-אמא של כל העירעורים!!!. ושיהיה ברור – אף מילה בעירעור לא היתה מניפולציה רק בשביל להעלות את הציון. אין אצלי דברים כאלה. העירעור נכתב מ א' ועד ת' על טהרת הלוגיקה הפשוטה של ההגינות האקדמית הבסיסית.

 

טיעון אחד היה טיעון רגיל לגופו של עניין, על כך שהפחתת הנקודות היתה מוטעית, פשוט כי התשובות שלי היו נכונות. מכיוון שזה קשור לחומר הלימוד עצמו שאתם לא מכירים, אז אני שם את זה בצד. שני טיעונים נוספים היו טיעונים הגיוניים מאוד אך עם זאת לא שגרתיים. שניהם מפורטים ומוסברים להלן, עם שינויים מינוריים של העובדות לצורך הבנה טובה יותר של הטיעון. תשפטו בעצמכם:

 

טיעון 1 – "הריצפה עקומה"
בטיעון הזה ניסיתי להסביר למנחה את עמדתי, שלפיה המטלה השלישית לא יכולה להיות מדד הערכה נכון לאיכות הלמידה בקורס הזה, כלומר המטלה לא מודדת את מה שהיא אמורה למדוד, כלומר היא אינה תקפה, ולכן מוצדק להתעלם ממנה כמעט לגמרי בקביעת הציון הסופי בקורס.

 

עובדתית - חומר הלימוד בקורס כלל בסך הכל עשרה נושאים. המטלה השלישית, שעליה הוגש העירעור, התבססה כולה רק על אחד מהנושאים, כלומר על עשירית מסך כל התכנים בקורס. העשירית הזאת היתה שווה חצי מציון הקורס. עד כאן הכל לגיטימי. למנחה הרי מותר להחליט שחלק קטן מהחומר הוא חשוב במיוחד, ולכן גם להעניק לו משקל מיוחד בציון.

 

אבל זה לא מה שהיה במקרה הזה. קודם כל – גם לדעתה של המנחה, הנושא שעליו התבססה המטלה השלישית היה חשוב בדיוק כמו כל שאר הנושאים בקורס, ככה שמלכתחילה לא היתה שום הצדקה לעשות "תספורת" לכל שאר הנושאים, ולתת לנושא הזה להוות חצי מהציון בקורס.

 

חוץ מזה - התוצאה מהמשקל המופרז שניתן לאותו נושא, היתה שכל טעות באותה מטלה שלישית הובילה להפחתת נקודות גדולה במיוחד בציון הקורס כולו. יוצא שמי שביצועיו ב 90% אחוז מהקורס היו מושלמים, אבל במקרה פקשש ב 10% (הנושא של המטלה השלישית) קיבל ציון הרבה יותר נמוך מאיכות הלמידה האמיתית שלו בקורס. אותו עיוות עובד גם הפוך – מי שביצועיו ב 90% מהקורס היו אפס, אבל הצליח בפוקס לענות נכון על 10% הנותרים (הנושא של המטלה השלישית), קיבל ציון הרבה יותר גבוה מאיכות הלמידה האמיתית שלו בקורס. זו תוצאה בלתי סבירה גם מבחינה מוסרית ("צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"), וגם מבחינה פרקטית: היא מעוותת את העיקרון המרכזי בתורת ההערכה (עקרון התוקף), לפיו ציון המטלה אמור לשקף את רמת הלמידה האמיתית.



טיעון 2 – חוסר איזון בין הוספת נקודות לבין הפחתת נקודות בקורס
מכירים את המציאות המעצבנת שלפיה הבנקים לוקחים ריבית מופרזת על המינוס שלך, אבל לא משלמים לך ריבית על הפלוס? על העיוות הזה, פחות או יותר, התבסס הטיעון השני שלי בעירעור.

 

בטיעון הזה ניסיתי להסביר למה המנחה (לא בזדון, חלילה, אלא סתם מתוך חוסר מודעות) החמירה מדי בהעלאת ציון והקלה מדי בהורדת ציון, או ברוח הדוגמה שלעיל: למה המנחה לקחה ריבית על המינוס אבל לא נתנה ריבית על הפלוס.

 

בתחילת הטיעון ציטטתי למנחה חלק מהפידבקים שהיא עצמה כתבה לי על פעילותי לאורך הקורס, כגון:
- "השתתפותך בפורומים אכן מצטיינת באיכותה ובהיקפה".
- "מטלה מצטיינת כל הכבוד
!".
- "אופיר, המיון האישי שלך מראה שליטה בסוגי הידע השונים וכן ניהלת דיון ברמה גבוהה מאוד של הסבר והנמקה".


עכשיו הגיע החלק העיקרי של הטיעון. שימו לב – זה טיעון לא שגרתי וחריג, שמכוון לאוורסט, אבל מי שינתח את הלוגיקה שלו, יראה שהוא בעצם סופר-פשוט וסופר-הגיוני.

 

טענתי ש:

(1) הציונים שלי בשתי המטלות הראשונות,

(2) והפידבקים המפרגנים הרבים של המנחה (דוגמת הנ"ל) על כלל הפעילויות שלי בקורס,

(3) והפידבקים המפרגנים הרבים שקיבלתי משאר משתתפי הקורס,

(4) וההשקעה החריגה שלי בקורס,

- כל אלה צריכים להוביל למסקנה שרמת הלמידה שהפגנתי בקורס היתה מעל ומעבר לנדרש לצורך ציון 100 בקורס (כלומר הרבה פחות מזה היה מספיק כדי לקבל 100 בקורס). מכיוון שלא ניתן לתת ציון מספרי גבוה יותר מ 100 על מטלות הקורס, "תורגם" האקסטרה קרדיט הזה להערות שבח מילוליות, במקום לאקסטרה נקודות.

לעומת זאת – הפחתת הנקודות במטלה השלישית היתה הפחתה קפדנית ו"טכנית" לפי המשקל (המוגזם, כאמור) שנקבע לכל שאלה. התוצאה היתה חוסר איזון בין הוספת נקודות להפחתת נקודות. בעוד שביצועים מעל הנדרש לא זכו לבונוס בכלל, הרי שביצועים מתחת לנדרש ספגו מינוס הרבה יותר גדול מהסביר. בדיוק כמו הקטע המעצבן הזה עם הריביות בבנק...

בשורה התחתונה, טענתי שגם אם היה מקום להפחתת הנקודות במטלה השלישית, הרי שהיה מקום לקזז לפחות חלק מהן עם "נקודות האקסטרה" שלא קיבלתי על פעילות האקסטרה שלי בקורס. קיזוז כזה היה מוביל לתוצאה סופית הרבה יותר מאוזנת, צודקת והגונה.


אז מה קרה בסוף?

המנחה, בהגינותה הרבה, קיבלה את שני הטיעונים שלי. בתשובה לעירעור היא כתבה לי בין השאר את הדברים הבאים:

 

"נכון שהמטלה אינה משקפת כלל את איכות הלמידה שלך בקורס, ונכון שיש לרשותך 'נקודות אקסטרה' שלא קיבלת על פעילות אקסטרה בקורס...".

 

היא הוסיפה לי 12 נקודות לציון המטלה השלישית, מה שהוביל לציון 92 במטלה ולציון סופי של 96 בקורס.

איזה מזל - שמרתי על הממוצע!!

 

חג שמח!

 

 





הדרכות לשיפור הפרזנטציה ע"י עו"ד אופיר צומן

רוצה לקבל טיפים ומאמרים מקצועיים מאת עו"ד אופיר צומן ישירות למייל? הרשם עכשיו לניוזלטר

מאמרים נוספים מאת עו"ד אופיר צומן בנושא פרזנטציה ושכנוע



        

אברהם שמחי 3 רחובות
נייד 054-6536111
משרד 08-9453582
פקס 08-9453603
ofir@ofirtzuman.com