פרזנטציה כתרפיה - עוד אופיר צומן

פרזנטציה כתרפיה


מאת: עו"ד אופיר צומן, נובמבר 2013 

מתוך הניוזלטר הדרכה ופרזנטציה תכלס - כל הזכויות שמורות ©

 

 

 

אשתי היקרה נתי, נחתה בשבוע שעבר בארץ לאחר עשרה ימים בניו יורק. בעשרת ימי התשובה שביליתי לבד עם שלושת הגוזלים (שירה – 9, עומרי – 5.5, גילי – 2.5), גיליתי את הכוח התרפויטי של הפרזנטציה. הנה מהדורת-לקט מתוך הבלוג היומי שכתבתי בפייסבוק:

"מותק הילדים התרחצו".

 

יום שישי, 14:30

רק יממה וחצי בלי נתי, וכבר יש כמה תובנות משמעותיות שהספקתי ללמוד:

 

1. כל הסיטואציה גורמת לך לראות את הילדים אחרת -

זה ממש לא אותו דבר להסתכל עליהם עם עיניים אדומות וחצי עצומות מעייפות.

 

2. סוף סוף הבנתי למה קוראים למייבש הכביסה "מייבש" -

שבע שעות אתה לא עושה שום דבר חוץ מלרוץ ולבדוק אם הוא סיים את העבודה. בכל בדיקה זה נראה לך כמו רק עוד כמה דקות, אבל זו קומבינה מתוחכמת לקבל ממך תשומת לב!

 

3. אני נאלץ כל הזמן לשקר למחייתי -

כל עגבניה או מלפפון מבחינתי נקראים "שניצל", אם זה הדבר היחיד שהילדים מוכנים לאכול. האמת שאצלי זה קצת רגרסיה, כי אם הייתי רוצה לשקר למחייתי, לא הייתי מוותר על קריירה של עורך דין.

 

4. חשבתי שאני אהנה ממעמד ומשליטה של מונופול על הילדים, אבל הילדים כנראה מרגישים שיש להם מונופול עלי, והמציאו סוג חדש של חוצפה -

למשל, אני לוקח את גילי על הגב לאמבטיה, והיא צועקת עלי: "אבא, אתה ממש כבד!". או ששירה באה אלי ושואלת: "אבא, מה זה 'אווטאר' בסינית?", והכל רק בשביל להכשיל אותי בהורות...

 

יום שבת, 22:40

 

1. הכביסה היא האתגר הכי גדול שלי -

לעומרי יש מחר ג'ודו, אבל החליפה הלבנה שלו מלוכלכת מהאימון הקודם, ואין מספיק כביסה לבנה כדי להפעיל מכונה. ההתלבטות שלי: להפעיל מכונה חצי ריקה או לעשות כביסה ביד?
נזכרתי שכשהייתי בתיכון, הגעתי פעם לשיעור ספורט בלי חולצה צהובה, שהיתה אז תלבושת הספורט המחייבת. המורה שאל אותי למה לא באתי עם תלבושת, ואמרתי לו שהיא בכביסה. הוא ענה לי: "תכבס את התירוץ!". מאז אני קצת בטראומה מלכבס תלבושות ספורט. יש מצב שאני אתן לעומרי את חלוק הרחצה השחור שלי, ואשכנע אותו שאחרי חודש בג'ודו הוא קיבל דאן 4!

 

2. המשמעת של גילי מתחילה להתרופף -

אנחנו תמיד נותנים לגילי בקבוק אחד לפני השינה וזהו. היא יודעת שאי אפשר לקבל עוד בקבוק, אבל היום היא כנראה רצתה לבדוק את החוקים, ונידנדה שהיא רוצה עוד בקבוק.

עכשיו תראו, לי יש כלל ברזל בחיים - אצלי מילה זו מילה. למדתי שאם אתה לא עומד במילה שלך פעם אחת, אז הילדים מתחילים לטפס עליך ואין לזה גבול. הילדים אצלנו כבר למדו שאבא עקשן הרבה יותר מהם, ושאם אבא מקבל החלטה, אז אף אחד בעולם לא מסוגל להזיז אותו מההחלטה. אז החלטתי חד משמעית לתת לה עוד בקבוק אחד ודי!

 

3. בדידות -

כשאתה אבא אחד שמטפל לבד בשלושה ילדים בזמן שאמא בחו"ל, אז לכאורה אתה אמור להרגיש מאוד בודד. אבל אני יכול להגיד שזאת עדיין בדידות זמנית שאפשר להסתדר איתה. אתה הרי יודע שיש בקצה השני של העולם מישהו שחושב עליך, מישהו שאוהב אותך, מישהו שחולם עליך, מישהו שמתרגש ממך, מישהו שחושק בך, מישהו שמפנטז עליך. לא כמו במקרה של בר רפאלי שאין לה את כל זה. מאז שראיתי את הכתבה עליה ב"ידיעות" אני מאוד עצוב.

מכיוון שיש לי נטיה לקחת על עצמי לפתור את כל מצוקות הזולת, אני כבר יומיים שובר את הראש איך לעזור לה...

 

יום ראשון, 20:00

 

1. מישהו לדבר איתו –

כבר ארבעה ימים שאני סוג של מנהל תפעול, טכנאי, יותר מדי עסוק בחומר ופחות מדי ברוח. אז החלטתי לדבר עם מישהו בעל שיעור קומה, איש רוח. רבנים לא באים לי טוב מאז פאקו רבן. שייח לא בא בחשבון, כי מאז שהחזירו את שארם א-שייח אין אצלנו אף שייח עם קסם אישי. קייס נשמע לי שיפוטי מדי. אז החלטתי לשוחח עם כומר. יצרתי קשר עם ג'סי ג'קסון בסקייפ. אמרתי לו שכבר שנים אני משתמש במסור החשמלי שלו וממש מרוצה, ושאשמח להחליף איתו מילה. הוא שלח אותי לדבר עם מייקל ג'קסון וניתק עלי.

 

2. הכל בשביל הילד –

קיבלתי פתק מהגן של עומרי עם כמה מטלות. בין השאר ביקשו להביא למחר דברים שמתחילים באות ס'. החלטתי להביא את סבתא סופי – היא מתחילה בשני ס'. עומרי ייצא מלך בגן. ביקשתי ממנה להביא איתה סמבוסק.

 

3. אימון הג'ודו של עומרי -

המאמן עשה לילדים היום תרגיל באגרסיביות. הוא שאל בתחילת האימון את כולם מי מסכים בדרך כלל לכבד את החברים שלו בחטיפים ולתת להם לשחק במשחקים שלו. את כל אלה שהצביעו הוא העמיד בשורה בקצה המזרון, וכל השאר היו צריכים לדחוף ולהעיף אותם חזק. הוא אמר שקוראים לתרגיל הזה "גילגול נשמות".

 

4. ההנגאובר של גילי –

גילי קמה היום בבוקר בבכי: "בא לי את אמא". שאלתי אותה מה קרה, אז היא אמרה: "היא לקחה לי את התרופה". יש מצב שאני לוקח אותה מחר לד"ר שקשוקה.

 

יום שני, 10:00

 

הבלוג צובר פופולריות. איזה כיף!
בעקבות הרבה ברכות ותגובות אוהדות שקיבלתי על הבלוג, אני שוקל לשנות לו את השם ל"קרנית-בלוג". אני יודע שזאת עדיין לא הכתיבה של יוסי גיספן, אבל אני מרגיש בכיוון הנכון.

 

1. בוקר טוב לך את מושלמת -

אתמול גילי קראה בהתרגשות לאתי הגננת במשפחתון, ואמרה לה שהיא רוצה לתת לה מתנה, אבל לא כל כך זכרה מה היא רצתה לתת לה. הדיאלוג נשמע ככה:

גילי: "אתי בואי, בואי, אני רוצה לתת לך מתנה"

אתי: "מה, מה את רוצה לתת לי?"

גילי: "אה, אה, אה... חלב מועשר!"

 

2. למחוק את הזמן -

עושה רושם שהילדים התבגרו מהר בחמשת הימים האחרונים. שירה פתאום כבר לא נראית לי ילדה בת תשע, אלא קולגה. זה בטח בגלל הסמארטפון שהיא קיבלה במתנה מסבא וסבתא. אומרים שיש שם אפליקציות וקרינה שמפתחות את האישיות. שירה ואני קבענו בשבוע הבא לשבת ב"קפולסקי" על רקיק ולדבר על זה.

 

יום שלישי, 14:00

 

1. געגועים לאמא -

כבר שישה ימים שלמים שהילדים ואני לבד בבית בלי נתי. שישה ימים של געגועים עזים לאמא הגיעו היום לשיא. אז הרמתי טלפון לאמא שלי. הגעגועים לאמא נרגעו מיד.

 

2. תופעות לוואי -

פתאום חשבתי על זה שנתי ואני אף פעם לא נפרדנו לכל כך הרבה זמן. אני מקווה שלא יהיו לזה תופעות לוואי. חבר שלי סיפר לי פעם, שכמה ימים אחרי שאשתו טסה לחו"ל, התחילו לו חלומות אירוטיים על טלי פחימה.

 

3. פנג-שוואי -

ראיתי בערוץ 8 פרק מרתק מתוך סידרה על פנג-שוואי. הסבירו שם שאפשר לעשות הרבה יותר ספייס בבית ע"י הזזה פשוטה של כמה דברים. ניסיתי להזיז כמה דברים וזה עבד פשוט מדהים. לא האמנתי כמה ספייס עוד יכול להיות בבית! אחרי שעתיים החזרתי את הילדים מסבא וסבתא, והבית חזר לגודל המקורי.

 

יום רביעי, 21:00  - יום אחרי הבחירות המוניציפאליות

 

1. עצבים -

הבוקר התחיל לא טוב. שני הילדים הקטנים עצבנו אותי כל כך, עד שבא לי להעיף את שניהם על המטוס הראשון לניו יורק, בלי כרטיס חזור. איך החצופים האלה מעיזים בלי שום בושה להריץ לראשות עיריית ירושלים מועמד קיקיוני ושקרן שגר בכלל בגבעתיים???

 

2. המוני אנשים בקלפי -

אני לא יודע למה אמרו שאחוזי ההצבעה בבחירות היו נמוכים. אתמול בבוקר הלכתי להצביע בבית ספר ליד הבית שלי. ראיתי בערך מאתיים חמישים אנשים מחכים בתור להיכנס לבית הספר. הייתי מבסוט, זה נראה כמו חגיגה לדמוקרטיה. בערב התברר שכל האנשים האלה היו מתנדבי אור ירוק שבאו להכריח את התלמידים לשמוע הרצאה.

 

3. שוויון הזדמנויות -

בעקבות בחירתם של לחיאני ורוכברגר לראשות עיריית בת ים ורמת השרון, לקחתי את הילדים לשיחה על שוויון הזדמנויות. אמרתי להם שישראל היא דוגמה ומופת של שוויון הזדמנויות לכולם. מחמם את הלב לראות שראשי עיר אשכנזים וראשי עיר מזרחיים מושחתים בדיוק באותה מידה.

 

יום חמישי, 19:00

 

1. דמוקרטיה במבחן -

נסיון החיסול של אחד המועמדים בבחירות בלוד לא נתן לי מנוח. כולם דיברו על זה, וניסיתי להסביר את זה לילדים. אמרתי להם שזה הצד האלים והמכוער של המזרח התיכון, ושבנושא הזה אנחנו עדיין רחוקים מאירופה. דבר כזה בטוח לא היה קורה בלודג'. גם לא ברמלג'.

 

2. ניו יורק סטייט אוף מיינד -

היום סוף סוף הצלחתי לדבר עם אשתי היקרה שיחה שלמה בסקייפ, בלי הפרעות של הילדים. באיזשהו שלב היתה תקלה אצלה בווידאו, אז כתבתי לה: "אני רואה אותך כפרה". היא ממש נעלבה מזה שחשבתי שהיא השמינה.

 

יום שישי, 15:00

 

1. חבר חדש בראי -

כבר תשעה ימים שאני עושה הכל בעצמי - מארגן את הילדים בעצמי, מכין אוכל בעצמי, עושה כביסה בעצמי, חושב עם עצמי, אפילו שר לעצמי. פתאום הלחצתי את עצמי: "אופיר, יש מצב שאתה קישקשתא!!!".

 

2. הגברים החדשים -

כולם יודעים שאם עוקץ אותך עכביש אתה הופך לספיידרמן, ואם עוקץ אותך עטלף אתה הופך לבטמן, ואם עוקץ אותך מגהץ אתה הופך לאיירונמן. אז יש סיכוי לא רע שעקצה אותי תולעת משי, כי נדמה לי שהפכתי לטובהל'ה-מן. לפחות כל פעם שאני מנסה להלביש את הילדים.

פעם היו רק שני סוגים של ירוק: ירוק בהיר וירוק כהה, אבל לאחרונה התחלתי לזהות ירוק בקבוק, ירוק זית, ירוק זיקית, ירוק דשא, ירוק מכבי חיפה, ירוק מלפפון, ירוק אבטיח, ירוק פלפל, ירוק גראס וירוק חוף בת-ים. יש גם את הסידרה הזאת עכשיו - "ירוק זה הבחור החדש"!

 

יום ראשון, 21:30 - נתי שבה הביתה.

 

1. אמא מגיעה הביתה –

הטיסה של נתי תוכננה לנחות היום בארבע בנתב"ג. הילדים ואני מאוד התרגשנו. כל הלילה שרנו את "יא מאמא" של שמעון בוסקילה, אכלנו אדממה, הדלקנו נרות נשממה, וירדנו על 3 קילו פיצוחי חממה.

 

שעה וחצי התלבטתי רק איזה בושם לשים: לפידוס, טבק, או אדם - כולם מתנות מסוכן הביטוח שלי, שוקה. רציתי לשדר לוק מעודכן ויקר. בסוף שיפשפתי על הצוואר כמה שטרות של מאתיים שקל.

 

חוץ מהריח, היה לי חשוב גם לדפוק הופעה. אז התקשרתי ל"הדרן", חיקיתי את אבי גואטה, וביטלתי את ההופעה של שרית חדד הערב. חחחח....

 

אמרתי לעצמי שביום חגיגי כזה, גם על בגדים אני לא חוסך. אחרי שנרגעתי מזה שאני מדבר לעצמי, נעלתי נעלי גלי פייב-סטארס, זרקתי על עצמי חולצת טופר, וצללתי לתוך מכנסי ג'ורדאש צינור. חשבתי לעצמי שאפילו ניק קארשו ועוואר ג'ונס היו מקנאים בי.

 

הייתי רעב אז אכלתי מעמול. הסתכלתי במראה וראיתי מושיק עפיה. הרגשתי מלך! הילדים ביקשו ביס מהמעמול. אמרתי להם: "אין נסיכים בשעת הסעודה!". חשוב לי שהם יהיו מחוננים.

 

2. עלילות גילי בטרמינל 3 –

אספתי בצהרים את עומרי ואת גילי ונסענו לנתב"ג להביא את נתי. שירה לא הצטרפה כי היא לא רצתה לפספס מסיבת יומולדת של חברה במועדון הצ'לסי בתל אביב. הם פתחו ליין חד פעמי עם הדי.ג'יי המוערך סעדיה מקסימיליאן בלומין.

 

הגענו לטרמינל. גילי היתה מוקסמת מהגודל של המעלית. היא חשבה שזה הקולוסיאום והתחילה לרקוד. בקומה 2 נכנסו ארקדי דוכין ומתי כספי והבעירו עם גילי מסיבת אסיד פסיכדלית. הגענו לקומת הקרקע.

 

כשגילי ראתה את נתי, היא לא הפסיקה לצעוק: "אמא, אמא, אמא". ראיתי איש בן ארבעים מתחיל לבכות. הוא סיפר לי שזה הזכיר לו את "מרקו"...

 

ביציאה מהטרמינל גילי ראתה פסל של בן גוריון ושאלה: "מה זה האיש הזה?". נתי הסבירה לה שזה האיש שבגללו אנחנו צריכים לטוס 11 שעות לניו יורק במקום לגור בה.

 

לא תיארנו לעצמנו עד כמה גילי התרשמה מהטרמינל. בדרך חזרה לביתנו ברחוב אביבים בחולון, נתי ניסתה לבדוק עד כמה גילי גדלה בעשרת הימים שהיא לא היתה בארץ. היא שאלה את גילי: "באיזה רחוב אנחנו גרים?...אבי....". גילי ענתה: "אווירון!".

 

בא לי לכתוב ספר ילדים!!!

 

 הדרכות לשיפור הפרזנטציה ע"י עו"ד אופיר צומן

 

 

 

 

 

 

 

 

        

אברהם שמחי 3 רחובות
נייד 054-6536111
משרד 08-9453582
פקס 08-9453603
ofir@ofirtzuman.com