בסוף חודש יוני 2014 קיבלתי את הציון על מחקר התזה שלי וחשכו עיני...
קיבלתי 94.
למרות שכבר היה ברור שאסיים את התואר השני בממוצע 96, בהצטיינות יתרה,
ולמרות שהמטרה שהצבתי בתחילת הלימודים - סיום כמצטיין נשיא - הוגשמה,
המספר 94 הצליח להפוך אותי בשניה לכור גרעיני של תסכול וכעס.
למה זה קרה? מה לעזאזל כל כך רע בציון 94?
התשובה טמונה בהבדל בין אריות לשועלים.
ההבדל בין 94 ל - 95 הוא לא נקודה אחת. הוא הבדל בין קטגוריות.
94 זה "הצטיינות". 95 זה "הצטיינות יתרה".
יש לי לא מעט חולשות. אבל אני מודע גם לחוזקות שלי.
לא הרגשתי רק שייך לקטגוריית האריות. הרגשתי מופאסה.
בתור "ראבקיסט" של צדק, לא הצלחתי להירדם באותו לילה.
כל הלילה ישבתי לנסח מכתב השגה. פרקתי בו את כל המחסנית.
כותרת המכתב היתה: "תסכול 94".
על גבי חמישה עמודים פירטתי שורת טיעונים שכולם כיוונו לאותה מסקנה.
הנה חלק מהטיעונים בקצרה, עם הסבר קצר על מהות הטיעון:
1. התזה עמדה ב - 100% בסטנדרטים שהוצבו לה
שני המנחים שלי בתזה היו חוקרים ומנחים מהשורה הראשונה.
לכל אורך הדרך הם הציבו לי את הסטנדרט האקדמי הגבוה ביותר, בלי שום הנחות.
הם שלחו לי שוב ושוב ושוב ושוב את טיוטת התזה עם תיקונים והמלצות לשיפור.
בעצמי ביקשתי מהם להקפיד איתי על קוצו של יוד.
רק אחרי שעמדה בסטנדרט הגבוה שלהם ב - 100%, אושרה העברת התזה לקורא שלישי.
הטיעון כאן שייך למשפחת "טיעוני הקריטריון". למעשה טענתי את הדברים הבאים:
א. שהקריטריונים האקדמיים שבהם היתה צריכה התזה לעמוד היו הגבוהים ביותר.
ב. שאין מחלוקת שהתזה עמדה בהם בשלמות (אחרת הייתי ממשיך לקבל הערות מהמנחים).
ג. שלא הוגן לשפוט את התזה בדיעבד על בסיס קריטריונים אחרים שלא ידעתי מראש על קיומם.
2. אינדיקציות אקדמיות "חיצוניות" נוספות המעידות על איכות התזה
א. מאמר אקדמי על בסיס התזה התקבל לכנס בינלאומי חשוב בארה"ב.
ה - Reviews על המאמר הנ"ל לקראת הכנס היו מצויינים.
ב. הוזמנתי להרצות על התזה בשני כנסים אקדמיים בינלאומיים.
בטיעון כאן השתמשתי בדוגמאות קונקרטיות המהוות "ראיות" להמחשת המסקנה
שלפיה מספר גורמים אקדמיים אובייקטיביים ורציניים התרשמו מאיכות התזה.
3. ציון הפיילוט לתזה היה 98
לפני מחקר התזה נערך פיילוט - מחקר מקדים בהיקף קטן יותר.
אין מחלוקת שהתזה עצמה היתה ברמה אקדמית גבוהה יותר מהפיילוט.
בלתי סביר שהציון שלה יהיה נמוך מציון הפיילוט, שנשפט לפי אותם קריטריונים.
הטיעון כאן היה טיעון מסוג "קל וחומר" או מסוג "אַדְּרַבָּה ואַדְּרַבָּה".
4. ראוי להתחשב לא רק באיכות התוצאה אלא גם באיכות התהליך
מודל ההערכה C.I.P.P של החוקר החשוב דניאל סטפלבים
מפרט ארבעה פרמטרים להערכת איכותו של הפרוייקט הנשפט:
הקשר (context), תשומות (input), תהליך (process) ותוצר (product).
במודל זה נעשה שימוש רב במוסדות חינוכיים רבים בעולם.
כלומר התהליך (process) הוא מדד חשוב לקביעת איכות הלמידה והביצוע.
מורים למתמטיקה, למשל, מיישמים את מדד התהליך כשהם מעניקים לתלמיד נקודות
על הדרך שבה פתר את התרגיל, גם במקרה שהתוצאה הסופית שלו היתה שגויה.
בענייננו - טענתי שגם תהליך ביצוע התזה היה איכותי במיוחד:
א. בתזה השתמשנו בכלי אלקטרוני מיוחד שנקרא perception analyzer.
התברר שהיינו הראשונים בישראל להשתמש בכלי הזה לצורך מחקר.
הרעיון להשתמש ב P.A היה שלי. אני גם גייסתי והדרכתי את איש המקצוע שהפעיל אותו.
יצא שהיינו חתומים כאן על חידוש מתודולוגי רציני.
ב. כדי להעמיק את הידע התיאורטי כבסיס למחקר, לא הסתפקתי בקריאת מאמרים וספרים.
יצרתי קשר עם מחבֵּר אחד הספרים החשובים ביותר בתחום וביקשתי להיפגש איתו.
נפגשנו פעמיים. הפצצתי אותו בשאלות על מושגים ועל תובנות תיאורטיות מהספר שלו.
צחקתי איתו שהמרקרים שקניתי כדי לסמן בתוך הספר שלו, עלו לי יותר מהספר עצמו.
לאחר הפגישות הוא כתב לי: "...אתה מנסח חלק מהשאלות הכי מהותיות.
אני לא חושב שמישהו קרא את הספר ביסודיות כזו...".
גם הוא ראה שהיתה כאן השקעה מעל ומעבר לנדרש מסטודנט לתואר שני.
(אגב, בדיוק שלוש שנים מאוחר יותר הוא החל להנחות אותי בדוקטורט...).
ג. התזה בוצעה כניסוי מעבדה במסגרת לימודי M.A. בחינוך באוניברסיטה הפתוחה.
בדקנו את השפעת הפרזנטציה והחזון של מנהל בית ספר על הכריזמה הנתפסת שלו.
את כל "ההפקה" של הניסוי ביצעתי לבדי מ-א' ועד ת':
בניתי תסריט; כתבתי טקסטים; שכרתי שחקן; צילמתי וביימתי אותו במשך יומיים שלמים;
ערכתי את הסרטים; גייסתי 120 משתתפים; וניהלתי לבד את ארבעת ימי הניסוי בשטח.
הוצאתי מכיסי 15 אלף ₪ לשלם לאנשי המקצוע ששכרתי ולרכוש תשורות למשתתפים.
בנוסף, פיניתי לטובת הפרוייקט חודש שלם שבו לא עבדתי.
צחקתי עם המנחים שלי שה - M.A. בחינוך הצריך ממני דוקטורט בשיווק.
זו היתה לכל הדעות, גם לדעתם, השקעה קיצונית וחריגה.
היו במכתב ההשגה עוד נימוקים, אבל מספיק אכלתי לכם את הראש ...
*
אחרי אינסוף הגהות ועריכות סיימתי לפנות בוקר לכתוב את המכתב.
ביד רועדת ובלב הולם שלחתי אותו למנהל האקדמי של תוכנית התואר השני.
כמה ימים לאחר מכן קיבלתי תשובה -
!!!!95
נהוג לומר שהכעס הוא יועץ גרוע. אני מסכים. אבל הוא מנוע מוטיבציוני מעולה.
כמאמר חנוכה בסצנת הפתיחה ב'חגיגה בסנוקר': "עזוב ת'עניינים תפוס קריזה!!".