כיהודי, כישראלי, ובעיקר כצאצא של רבי צומן מאומן, לא יכולתי להישאר אדיש לפרזנטציה כל כך חשובה כמו זו של הנשיא זלנסקי אתמול מול כנסת ישראל. אז הנה השנקל שלי בנושא.
מסר בלתי מילולי
נשיא אוקראינה הוא פרפורמר מנוסה. הוא מבין היטב את משמעות הוויז'ואל בפרזנטציה. בנאומו אתמול ניכר הניסיון הזה שלו -
1. לבש טי שרט פשוטה - מסר בלתי מילולי המשדר פשטות, עממיות ודיבור בגובה העיניים: "אני איתכם, לא מעליכם".
2. השרוול הקצר בחולצה - מאפשר לכולם לראות את השרירים שלו. יש כאן מסר בלתי מילולי של כוח ועוצמה. מאותה סיבה בדיוק יאיר לפיד הצטלם בבחירות הראשונות שלו עם חליפת קראטה וחגורה שחורה, ועם כפפות איגרוף.
3. קיר לבן ריק מאחוריו, ללא תמונות ואביזרים - מסר בלתי מילולי המשדר פשטות וצניעות אישית וגם עת חירום ומחסור לאומיים. חוץ מזה כשהרקע מאחוריך חלק, אין שום דבר שימשוך את תשומת הלב של הצופים, והם נשארים מרוכזים אך ורק באיש שמדבר. גם דגל אוקראינה ניצב בצד ולא גנב פוקוס.
4. המרפקים של זלנסקי נשענו על השולחן במשך כל הנאום כשרק הזרועות זזות - מסר בלתי מילולי המשדר שהכל בשליטה ואין פניקה וכיאוס. ניתן לראות את יציבות המרפקים על השולחן ביתר עוצמה, כשגוללים ימינה מהר את פס ההתקדמות האופקי בחלונית הסרט ביוטיוב.
5. דיבור איטי ורגוע - שוב, מסר בלתי מילולי המשדר שהכל בשליטה. כשאדם בפאניקה הוא מדבר ההיפך - מהר ולא ברור.
6. בואו נחזור לרגע לקיר הלבן - אחד המרכיבים המעניינים ביותר היה שטח הקיר הלבן הריק שמאחוריו ומעליו. השטח הזה היה גדול יחסית. זה נראה כאילו הוא יושב נמוך מדי ביחס לפריים המצולם. בכל מצב אחר זה היה יכול להפתיע. ברגיל פוליטיקאים ושחקנים הם פריקים של תדמיות ויזואליות. לשם כך הם דואגים תמיד שיצלמו אותם מלמטה למעלה, כך שהצילום יציג אותם כדמויות גדולות, גבוהות ומרשימות. תראו למשל את הסרטים של סילבסטר סטאלון.
אבל במקרה זה הצילום היה הפוך - מלמעלה למטה. למה? לדעתי זה היה מכוון להשגת מטרה ברורה: להראות מנהיג של מדינה במצוקה יושב בתוך בונקר ומבקש עזרה בשביל עמו. אף אחד לא היה מרגיש אמפתיה כלפי עם שמנהיגו יושב מורם ונישא בתוך משרד מפואר כשעל הקיר תלויות תמונות מגלומניות של עצמו לבוש בטוקסידו ומחייך.
למעשה היה כאן איזון מאוד עדין בין הצגת עוצמתו המנהיגותית של זלנסקי מצד אחד, לבין הצגת המצוקה של העם האוקראיני שאותה הוא מסמל בנאומו.
מסר מילולי
1. פתיח - זהו החלק החשוב ביותר בפרזנטציה שעושה "פריימינג" לכל הפרזנטציה כולה. הפתיח של זלנסקי היה ידידותי ומוקיר תודה לישראל. הוא התחיל איתנו בטוב.
2. זלנסקי הזכיר את הקשר ארוך השנים בין הקהילה האוקראינית לבין הקהילה היהודית - המטרה היתה לשרטט אינרציה היסטורית של ערבות הדדית, כדי שהישראלים לא יחשבו שאוקראינה פתאום נזכרה כמה ישראל חשובה רק כשהיא צריכה את עזרתה. היה כאן ניסיון לעשות "בנאליזציה" מסויימת ולהציג את הסיוע המבוקש מישראל כעוד חוליה בשרשרת היחסים החבריים השוטפים בין שתי המדינות. באנלוגיה - כשמישהו שלמד איתך בביה"ס היסודי לפני 30 שנה מתקשר אליך יום אחד בהפתעה, מספר לך שהוא איבד את הארנק, ומבקש ממך הלוואה של 500 ש"ח, זה נראה מאוד מוזר. כשחבר קרוב של שנים מתקשר אליך ומבקש ממך אותו דבר, זה הרבה יותר טבעי ונורמלי.
3. זלנסקי הדגיש את תאריך פלישת הרוסים לאוקראינה - 24.2 - וביקש שהישראלים יזכרו את התאריך ההיסטורי הזה. ברגע הראשון זה נראה לי כמו טעות. הרי מספרים כשלעצמם (בכלל זה תאריכים) הם פריט מידע טכני, קר ונטול משמעות רגשית. ככאלה, הם "עוברים ליד" הצופים ולא נצרבים בלב ובזיכרון. ככתוב: "הרוג אחד זאת טרגדיה, מיליון הרוגים זאת בעיית ניקוז". אבל המשפט הבא של זלנסקי הבהיר לי את התמונה - התאריך כשלעצמו לא היה המסר המרכזי, אלא רק חוליה מקשרת למסר המרכזי: הקמת המפלגה הנאצית באותו תאריך בשנת 1920. זלנסקי ניסה ליצור כאן סמל בינלאומי חדש - כמו 11 בספטמבר - תאריך שכשאומרים אותו מיד נזכרים בטרגדיה הרגשית שהוא מסמל.
4. הבחירה לקשור את המצב באוקראינה לשואה היתה הנקודה השנויה ביותר במחלוקת בשיח שלאחר הנאום. היא יכולה להתפרש מתוך שתי נקודות מבט:
האחת - אסור להשוות שום דבר לשואה. נ-ק-ו-ד-ה. בדיוק כפי שאמר רה"מ בנט. ולכן ההשוואה הזאת גם מקוממת וגם לא מועילה להשגת מטרתו של זלנסקי לנגן על הסימפטיה היהודית ולזכות לתמיכת ישראל והיהודים בעולם.השניה - זלנסקי הוא נשיא של מדינה קטנה יחסית שהמפלצת הרוסית מנסה להחריב. הוא אחראי על שלומם של מיליוני אזרחיו - גברים, נשים וילדים. הוא צופה באזרחיו נטבחים, הופכים לפליטים, ומאבדים את בתיהם ורכושם - ומנסה להשתמש בכל דרך אפשרית כדי לזעוק את זעקתם ולהציל אותם. בהמשך הנאום הוא גם סיפק הסבר ברוח זו. זה כמו הורה המנסה להציל את ילדיו, כשכל האמצעים כשרים להשגת המטרה הזאת. אם מנסים להיות אובייקטיביים והוגנים, לשים בצד את האינסטינקטים היהודיים שלנו, ולהסתכל על הפרזנטציה מנקודת מבט מקצועית לחלוטין - אני לא בטוח שהשימוש של זלנסקי בשואה היה בלתי לגיטימי. מדובר במנהיג יהודי (עובדת היותו יהודי היא קריטית בהקשר זה) שרואה את עמו נטבח ללא רחמים על אדמת אירופה. מנקודת מבטו, מה זה משנה איך הורגים את הילדים האוקראינים?!?! מבחינתו, תפקידו למנוע הרג אזרחים שהוא אחראי להם. הוא לא רצה לחכות שייהרגו כמה מיליונים ואז לזעוק בדיעבד. הוא רצה לזעוק עכשיו ולמנוע מראש את ההרג הזה.
אסור גם לשכוח שחברי הכנסת בישראל הם רק הקהל הישיר של זלנסקי, אבל הנאום שודר וכוון גם לכלל אזרחי אוקראינה. הנשיא שלהם רצה להראות לאזרחיו שהוא יורה בכל התותחים הכי כבדים כדי להציל אותם.
5. "אתם" ולא אנחנו" - הטעות שלו, לטעמי, הייתה שהוא השתמש בגוף שני כשערך את ההקבלה הנ"ל בין טבח העם האוקראיני לבין טבח העם היהודי. במילותיו של זלנסקי: הנאצים "לא רצו להשאיר כלום מכם"... "אתם זוכרים היטב"... "אני בטוח שלא תשכחו לעולם"... "אתם יודעים"... הוא יצר כאן בידול בין "אתם" - היהודים והישראלים לבין "אנחנו" - האוקראינים ("אתם חשים בכאב שלנו"). לטעמי הוא היה צריך להשתמש כאן בגוף ראשון, ולדבר קודם על משמעות השואה עבורו כיהודי ועבור משפחתו היהודית. בכך היה מציב את עצמו כחלק מהעם היהודי, ואז היה לו בסיס טוב יותר לקרוא לפעולת סיוע של ישראל לעמו.
מודל השכנוע העקרוני כאן הוא תלת-שלבי: הכלה - הצטרפות - הובלה. בשלב הראשון אתה מכיל את הכאב של הקהל שלך. בשלב השני אתה מציב את עצמך לצידו של הקהל בשותפות גורל. ורק בשלב השלישי אתה מוביל את הקהל לבצע את הפעולה שבה אתה מעוניין.
6. הוא הזכיר את עשרות אלפי הישראלים שמגיעים כל שנה לקברו של רבי נחמן באומן, וציין שלא בטוח שיישאר משהו מהעיר הזאת לאחר המלחמה.
היה ניגוד די קיצוני בין החלק הקודם שעסק בהשמדת בני אדם לבין החלק הזה שעסק בהחרבת מבנים. עם כל הכבוד לבניינים ולרכוש, אין מה להשוות בין החרבת עיר להשמדה שיטתית של המוני אנשים. הניגוד המהותי בין שני המסרים אף היה חריף יותר לאור הצמדתם הטכנית של שני המסרים הללו זה לזה ברצף הנאום. ייתכן שהמטרה באזכור אומן היתה לעודד חלק מהמפלגות הישראליות להפעיל לחץ פרלמנטרי לסייע לאוקראינה, כדי לוודא שהציבור שמצביע להן לא ייפגע מהחרבת העיר אומן. על הדרך זה גם היה מגביר את ההסתברות שכלכלת אוקראינה לא תיפגע בטווח הארוך מהפסקת תיירות הצדיקים מישראל. ואולי הוא התכוון כאן בכלל לפנות לחסדיו של אלוהים...
7. הטענה נגד אדישות ישראלית נועדה ליצור דחיפות במתן הסיוע לאוקראינה. מרטין לותר קינג כינה את זה ב 1967: "the fierce urgency of NOW".
8. המחמאות לישראל על מערכת כיפת ברזל נועדו להעצים את תחושת המסוגלות העצמית של ישראל כגורם שאינו רק מתווך סטייל שווייץ, אלא גם כמדינה עוצמתית, שיודעת יותר טוב מכולם איך נלחמים למען הגנת בני אדם.
9. משפט הסיום לפיו אוקראינים הצילו יהודים בשואה (והיו מהם כאלה שזכו על כך לאות חסיד אומות העולם), היה לדעתי בחירה גרועה מאוד. המשפט הזה הזכיר בעיקר את ההיפך - עד כמה אוקראינים רבים היו עוזריהם הנאמנים והנלהבים ביותר של הנאצים וששו להשמיד יהודים. זו היתה בחירה גרועה במיוחד לאור העובדה שמשפטי סיום נשארים להדהד בתודעת הקהל גם לאחר הפרזנטציה.
10. כך או אחרת - סלאבה אוקראינה! (או כמו שניסחו את זה הכותבים הגאונים של "ארץ נהדרת" - כל אחד יכול לזרוק לאוויר שמות של טכנאי מחשבים...).