• אופיר צומן

על צביעות ביישום ערכים יהודיים

על הקשר בין יוסי קליין, הסתה והגשר התלוי בנחל הבשור - סערת המאמר של יוסי קליין בעיתון "הארץ" תפסה אותי בטיול משפחות בדרום, בדיוק כשצעדנו עם הילדים על הגשר התלוי

בנחל הבשור (בתמונה)


שמחתי לקרוא את התגובות החריפות למאמר. תגובות חריפות שבאות בשם ערכים של כבוד האדם, צדק והגינות. תגובות חריפות שמגנות מכל וכל דברי הסתה והכללה. תגובות חריפות של ישראלים פטריוטים שאוהבים את מדינת ישראל, את אזרחי ישראל ואת צבא ההגנה לישראל.


שמחתי לקרוא את התגובות למאמר כי אני בדיוק כמו המגיבים - ישראלי פטריוט, שמאמין בדיוק באותם ערכים, מגנה הסתה, מגנה הכללה, ופועל ללא לאות למען עקרונות קדושים של כבוד האדם, צדק והגינות.

אבל פתאום התגנבה אלי נימה מסויימת של עצב. אולי גם תוגה. יש מצב שאפילו התכרכמו פניי...

למה? כי ניסיתי להיזכר מתי אותם אחים פטריוטים שלי גינו באותה טמפרטורה את דברי הבלע של הרב יגאל לוינשטיין נגד הלהט"בים ונגד שילוב נשים בצבא. ניסיתי להיזכר מתי אותם אחים שלי לערכי-כבוד-האדם הפגיזו בבליסטראות את הרב אייל קרים, הרב הראשי לצה"ל, על דבריו לפיהם מותר לאנוס נשים בזמן מלחמה. ניסיתי להיזכר מתי אותם אחים שלי לטוהר-השפה-והניסוח יצאו להפגנות מחאה נגד הרבנים שהסיתו נגד יצחק רבין. ניסיתי להיזכר מתי אותם חברים שלי, שמאמינים בדיוק כמוני בהגנה על חלשים וחסרי ישע, השמיעו קול ברור, צלול וחזק נגד עבירות המין של הרב מוטי אלון, אופק בוכריס, גיל שפר ונתן אשל. ניסיתי להיזכר מתי אותם אחים שלי לנשק, שמצדיעים ממש כמוני לדגל המדינה ביום הזיכרון וביום העצמאות, כתבו סטטוסי הזדהות עם רב אלוף גדי אייזנקוט, כשמיליציות תומכי אלאור אזריה איימו לפגוע ברמטכ"ל צה"ל.

ניסיתי להיזכר ולא הצלחתי.


אז פתאום התגנבה לה מן עצבות מסויימת לתוך נפש היהודי ההומיה שלי. כי לא הצלחתי להיזכר שהאחים היקרים שלי עשו אפילו דבר אחד מכל הדברים האלה. בטח שלא באותן פצצות אטום שבהן הם מפציצים את דברי ההכללה הכל כך חריפים של יוסי קליין.


ואז חשבתי על אלוהים ועל אלה שמדברים בשמו. חשבתי על אלה שרואים את עצמם כגשר בין העמים, גשר בין הלאומים, גשר בין הדתות. חשבתי על אותם אחים צדיקים שלי שאני כל כל אוהב ומעריך, שלימדו אותי שהפסוק "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל הכי גדול בתורה. ככה אפילו אמר רבי עקיבא. יש לי כבוד גדול לרבי עקיבא.

אבל הגשר הזה, ממש כמו הגשר בנחל הבשור, הוא תלוי. תלוי אם אתה יהודי. תלוי אם אתה סטרייט. תלוי אם אתה גבר. הציווי לאהוב את רעך כמוך תלוי בשאלה אם אתה "משלנו". מכירים את הגויים שאומרים שהם שונאים גזענות ויהודים?


אתם מבינים, זה דומה ל"מובהקות" בסטטיסטיקה - ככל שאתה יותר דומה במובהק לאנשים *בתוך* הקבוצה שלך, ככה אתה מרגיש צורך להיות יותר שונה ורחוק במובהק מהאנשים *בקבוצות האחרות*. יש בזה אבסורד בסיסי. זה כמו בכדורגל: מי שלא קופץ צהוב, אבל מי שצהוב יכול לקפוץ...


לתקוף את מי שיוצא על המגזר שלך זה הכי מוצדק אבל גם הכי קל. אנשים עם ערכים אמיתיים חייבים להיות עקביים ביישום הערכים של עצמם, ולצאת עם אותה אוגדה למלחמה נגד כל סוג של הסתה וגזענות, במיוחד כזו שבאה מהמגזר של עצמם. אחרת אין להם שום זכות מוסרית לחנך אחרים.


יהודים הם הראשונים בעולם שצריכים לגנות גזענות, הסתה והכללה. במיוחד יהודים שמאמינים באלוהים. זה לא עניין של קב"ה. זה עניין של קב"א!

© 2019, כל הזכויות שמורות לעו״ד אופיר צומן